By – On אוגוסט 07, 2013 – In מאמרים With No comment

אלוף הארץ באימונים קטסטרופה בתחרות

מאת: נבות גסול

סיימת תחרות מתוסכל או מאוכזב? סביר להניח שאם אתה מתחרה אז זה קרה לך בעבר. נכון, זה חלק מהספורט, כאשר אתה לא עומד בציפיות של עצמך או של אחרים אתה חווה הרגשה מאד לא נעימה. הרגשת התיסכול יכולה לנבוע ממספר רב של סיבות, לדוגמא: אי הזכיה במקום הראשון (השני או השלישי, בקיצור אין פודיום), חוסר סיפוק מהמיקום שהושג, אי עמידה במטרה שהוצבה ועוד. יש סיבה נפוצה נוספת שהרבה ספורטאים מכירים: אי עמידה ביכולת האישית שהושגה בעבר באימונים. במילים אחרות, הזמנים שעשיתי באימונים טובים בהרבה מן הזמנים שעשיתי בתחרות. איך זה יכול להיות ולמה זה קרה לי? שאלה טובה שתשובתה הרגשית מלווה בתחושת תסכול, אכזבה, ירידה בבטחון-העצמי, ירידה במוטיבציה ועוד. אז מה באמת הסיבה לכך? ובכן, אין לכך תשובה אחת לכולם אבל יש גורם מנטאלי אחד שלרוב הוא נכון לכולם, והגורם הוא חרדה לפני ובמהלך תחרות. אם היית מודע לכך או לא, מאד יכול להיות שזה מה שגרם לך לתת ביצוע פחות טוב. מה הקשר בין חרדה לפני תחרות והביצוע בתחרות? אני בכלל לא פחדתי מהתחרות, ובכלל אני לא בן אדם חרד ומה אתה בכלל מכניס לי לראש את השטויות האלו? אם כן, הנה כמה מילים על הנושא, אם אתה מזהה קשר אישי לעניין אוכל רק להגיד מראש שחרדה לפני תחרות הינה משותפת לכלל הספורטאים והיא מבחינה בינהם, היא ניתנת לשליטה וניתן אפילו להיעזר בה בכדי לשבור שיא חדש.

חרדה לפני תחרות

חרדה לפני תחרות הינה תוצאה של תהליך. התהליך מתחיל בהחלטה להתחרות. כשזו הוחלטה מתחיל הספורטאי להתמודד עם מצב לחץ. מצב הלחץ אינו מן התחרות עצמה אלא מאיך הספורטאי מפרש את הסיטואציה ופירוש זה יביא למצב של לחץ או לא.

הפירוש כולל שתי רמות. ברמה הראשונה הספורטאי מחליט אם התחרות חשובה לו. אם אכן כך הוא עובר לרמה השניה ובה הספורטאי מעריך האם יש לו את כל הכלים להתמודדות עם התחרות. יש לזכור שככל שהתחרות קרבה האיש הקטן שבראשינו מתחיל להטיל ספק ביכולות של עצמינו מסיבות שונות: מה אם אכשל בתחרות? איך אנשים יסתכלו עליי אח"כ אם אפשל? היריבים נראים חזקים ממני, אני אחרי פציעה ולא בכושר, המסלול קשה במיוחד, אני מרגיש עייף ועוד ועוד. כאשר אנו מתחילים לפקפק ביכולותינו ברמה השניה התגובה לכך הינה תגובת לחץ. תגובת לחץ היא למעשה תגובת מצב חרדה ומתבטא הן בממד הקוגנטיבי והן בממד הפיזיולוגי.

הסבר מוכח מחקרית לירידה בביצוע מוסבר בתאורית הקטסטרופה של פייזי והארדי. על פי התאוריה רמת הביצוע תלויה בעוררות פיזיולוגית ובחרדה קוגניטיבית. העוררות משפיעה על החרדה בקשר ישיר, ככל שהעוררות עולה החרדה עולה. חשוב להדגיש שעוררות הינה חיונית לעליה בביצוע, כל זאת עד רמה אופטימלית אשר מעבר אליה רמת החרדה גבוהה מדי עבור הספורטאי, להלן נקודה קריטית, היא משתלטת עליו ועקב כך רמת הביצוע מתחילה לרדת ביחס הפוך לחרדה. על פי התאוריה עליה בעוררות מעל הנקודה הקריטית פוגעת בביצוע באופן לא פרופורציונלי ומביאה לירידה מהירה וחדה של הביצוע, ומכאן הקטסטרופה, ודוגמאות לספורטאים "שנחנקו" ברגע האמת לא חסרות. לא מעט פעמים ספורטאי שעבר קטסטרופה ביצועית נשאר בתוכה עד סוף התחרות ואז אין פלא שתחושה לא נעימה מלווה אותו בסוף התחרות.

אז מה עושים? שולטים בזה. איך? אחד הכלים הטובים ביותר הוא לשלוט בעוררות. אם הספורטאי שולט בעוררות, הן ע"י מודעות לעוררות שלו עצמו לפני או במהלך התחרות, והן ע"י טכניקות להורדת העוררות ברגע שהוא נכנס למצב קטסטרופה. עליו להוריד את רמת העוררות לרמה שהיתה לפני הנקודה הקריטית. טכניקות נפוצות הינן נשימות, self-talk, מתיחות, מיקוד ועוד.

לדוגמא, שעה לפני תחילת התחרות אתה מרגיש שהדופק שלך מטורף ומרגיש את שריר הצוואר כבר קצת מתוח, אתה יודע שאתה במצב מעורר מתקדם ומרגיש שזה מוציא אותך מאיפוס, זה הזמן לצאת מזה. עצור, לך רגע הצידה למקום שקט, קח נשימה עמוקה ואיטית ושחרר אותה באיטיות רבה והרגש את הגוף רפוי, חזור על כך מספר פעמים עד שאתה מרגיש רגוע יותר. שים אוזניות על האוזניים עם מוזיקה שאתה אוהב ותאזין לה בנחת, המחשבות היחידות שיש לך הן כמה אתה מוכן לתחרות ואיזה כיף זה להתמודד עם האתגר הפרטי שלך. אתה מוכן לצאת לדרך מעורר ורגוע וחזק כמו תותח.

אמצע התחרות, עד עכשיו הכל עבד לפי התוכנית, הן מבחינת קצב והן מבחינת עמידה במטרה, לפתע נהיה לך חם, העייפות משתלטת עליך, מתחילים לעקוף אותך מימין ומשמאל, אתה מתחיל להגיד לעצמך שאין לך כח, היריבים חזקים וערניים, ואיך תתרץ לחברים על "ההישג שלך" ובו זמנית אתה פשוט צולל בביצוע. סנאפ!! זה הזמן לצאת מזה! נגב את הזיעה במצח עם כפפת היד וזה האות שלך לצאת לדרך חדשה, לווה זאת באמירה ווקלית כגון "יאללה! זה הזמן שלי!!" ותן גז, הרגש איך האנרגיות חוזרות לך לגוף, איך המחשבות שלך מתמלאות במחשבות חיוביות על היכולת שלך, על העוצמה שבך, על הסיפור הטוב שיהיה לך לספר בסוף התחרות, על זה שלאחרים מתחיל להיות קשה ואתה נכנס לזון של החיים ורואה את המטרה שלך מושגת עכשיו.

צריך להדגיש שהישגים מנטאלים אינם מתגשמים מאליהם ודורשים אימון. ע"י האימון המנטאלי מתחזק לו "השריר" של החוסן המנטאלי, בדיוק כמו השריר הפזיולוגי. וזאת בכדי שיהיה שם לכשתזדקק לו.

אם הכל היה ברגליים אז לפי האימונים אתה אלוף הארץ, אבל בגלל שהראש מפעיל את הרגליים צריך לאמן גם אותו. בהצלחה בתחרות הבאה!

הכותב הינו מאמן מנטאלי לספורטאים
בתחום פסיכולוגית ספורט
navotgasul.smc@gmail.com

טלפון: 052-3631111

השאר תגובה